יום ד', כג’ בסיון תשע”ט
דף הבית דבר המנהל פרסים יצירת קשר
המתן. בטעינה...

חזון אולפנת דולב: כל אדם נולד עם גרעין טוב המיוחד לו. לעיתים, מצוקה רגשית , משפחתית או חברתית מקשה עליו לגלות ולפתח את כוחו, אלא אם יגיע למקום שיעטוף אותו בחום, מקום שיגלה את הכוחות המיוחדים לו ויעזור לו לפתח אותם באהבה, בתבונה, ברגישות והתמדה. בקרקע פורייה זו יכול הגרעין שבו להניח מאחוריו משקעים מהעבר ולפרוץ החוצה, לעתיד טוב יותר, ובכך לצאת ממעגל הרווחה והנזקקות לפתח כישורי חיים נורמטיביים ולהקים בית נאמן בעם ישראל. תושבי היישוב דולב וצוות האולפנה מאמינים כי באמצעות אהבה, חום, אמון, קשר וגבולות, בשילוב סביבה הוליסטית חינוכית טיפולית, תוכל האולפנה להגשים את חזונה הלכה למעשה, ובכך לסייע לתלמידותיה לבנות זהות עצמית יציבה, לרכוש כישורי חיים חברתיים, ולהקנות כלים שיסייעו בעתיד לבניית ביתן, להקמת משפחתן ולשילובן הנורמטיבי בחברה ובקהילה בכל התחומים. (מתוך דבר המנהל באתר אולפנת דולב) שיחה עם אילן ביטון, מנהל אולפנת דולב אילן ביטון ,תושב דולב. בעל רקע ניהולי עשיר, בוגר תוכנית המנהלים של משרד החינוך וקורס מנהלים מטעם אוניברסיטת תל אביב, ששימש גם כיועץ ארגוני. בעל תואר ראשון ושני במדעים ובחינוך.מזה 18 שנים מנהל אילן את אולפנת דולב, הפועלת גם כמרכז הפצה. במקום מתחנכות כ-135 תלמידות בסיועם של כ-90 אנשי צוות. בית הספר מוגדר כבית ספר לחינוך מיוחד רגשי, ולפיכך הבנות נמצאות בו מכיתה ז' עד יב' עם אפשרות ללמוד עד גיל 21. בשיחה אתנו מבקש אילן לשים דגש על שלושה מוקדים באולפנה: משפחתיות, אופק תעסוקתי ומודל שלושת השלבים. וכך מספר אילן על האולפנה בראשה הוא עומד: כשהגעתי למקום זה היה בית ספר שונה לחלוטין. הוא לא הוגדר כמסגרת של חינוך מיוחד. ובית הספר הכיל 4 כיתות בגילאי ט-יב שמנו כ- 30 תלמידות. בית ספר ופנימייה: בית הספר והפנימיה היו מס' קרוואנים. הרחבנו והגדלנו את בית הספר ל- 18 כיתות רגשיות, ושינינו את מבנה הפנימייה למבנה משפחתונים רב-גילאיים. בזכות הצלחה מוכחת בקידומן של הנערות התבקשנו ע"י משרד הרווחה הרחיב את הפעילות שלנו שניקח, וכך הפכנו לרשת. היום יש ברחבי הארץ 26 מוסדות "בתי דולב". מגיעות אלינו בנות מכל הארץ, בדרך כלל אחרי טראומות שחוו במהלך חייהן, בנות שלא הצליחו מסיבות שונות ומגוונות להשתלב בקהילה בצורה נורמטיבית. הן מגיעות אלינו בכדי ש לתת להן הזדמנות נוספת לפתח את היכולות שמצויות בתוכן. אולפנת דולב משמשת מזה כעשור מרכז הפצה בתוך אגף ניסויים של משרד החינוך. השלב הראשון של הניסוי שלנו התמקד בהנגשה אל משפחתיות. בבניית הבית האישי שלנו, כל אחד מביא למשפחתיות את מה שהוא חווה במשפחה הביולוגית שלו. הבנות שלנו חוו בביתן דברים פחות נעימים. הרעיון הוא לתת להן הזדמנות אמיתית להכיר דגם בריא של משפחה ובכך ליצור שוויון הזדמנויות בהקמת ביתן בעתיד. התאמנו את מבנה הפנימיה למבנה משפחתונים ובנינו עוד משפחתונים רבים נוספים, בכל משפחתון מתגורר זוג נשוי עם ילדיו הביולוגים יחד עם כ- 12 נערות, הרעיון להוות דוגמא ו "מודלינג" למשפחה. וכך בהדרגתיות התרחבנו משלושה משפחתונים ל 13 משפחתונים הפרוסים ברחבי הישוב דולב. המשפחתון מתפקד כמשפחה לכל דבר: הורים, מטלות הבית - שטיפת כלים, עריכת שולחן, עזרה לילדים הקטנים יותר - מה שקורה בד"כ בכל משפחה. הרעיון של רב גילאיות הוא בכדי ליצור מודל דומה ככל הניתן למשפחה. זה גם מונע חיכוכים ומפחית תחרות שנוצרת בתוך קבוצה של בני אותו גיל. רבים מאנשי הצוות שעבדו בפנימייה מגיעים אחר בתום "השליחות" לבית הספר. הם לא רוצים לעזוב. הגענו למצב שאחוזים רבים מצוות בית הספר התחילו את עבודתם במשפחתון. לאחרונה התארגנה קבוצת בונים שהחליטו להקים שכונה בסמוך. וכך מסביב לבית הספר הולכת ונבנית "שכונת האולפנה". שכונת מגורים עבור אנשי צוות ומשפחותיהם, שרוצים לגור בסמוך לתלמידות. מה שמייחד את האולפנה הוא הישוב הקסום דולב שהקים ואף מלווה את האולפנה בכל צעדיה, לכל תלמידה מותאמת משפחה מארחת מהיישוב, את השבתות הבנות מבלות עם המשפחות המארחות. בפסח ובקיץ הבנות מפעילות קייטנות לילדי היישוב. למעשה היישוב והרכזות מאמינות בתלמידות ולא מוותרות להן ולא מוותרות עליהן! למרות הסיכון שתמיד קיים הן פותחות את ביתן וליבן ונותנות הזדמנות כנה לשילוב הבנות בקהילה. נתינה של ממש! האופק התעסוקתי נוצר כשרצינו לתת לבנות משהו אחר שונה לא עוד "עוד מאותו דבר", בהתאמה לתקציבים וליכולות שלנו. פניתי לצוות ושאלתי למי יש כשרון או תחביב נוסף שבאמצעותו ניתן להכיל ולקדם התלמידות. מיפוי שעשינו העלה דברים מדהימים: מורה שעשתה בעבר קורס קונדיטוריה; מורה ללשון שבעבר למדה עיצוב שיער, ערכית וידאו, צילום, קוסמטיקה, מורה לאומנות שמתמחה בעבודה בברזל, מורה למוזיקה, ריתמוזיקה - תחומים נפלאים שבכלל לא חשבנו שקיימים אצלנו בצוות. בחרנו 6-7 קטגוריות ופתחנו בתוך בית הספר אופק סדנאות בכל תחום ותחום. את כל הפרויקטים האלה מובילות מורות מבית הספר. במסלול זה מנתבים יותר לכיוון של לימוד מקצועי חווייתי, כל העבודה נעשית תמיד בליווי מורות. הבנות רוכשות מיומנויות וכישורי חיים תחומי העניין שלהם גדל ומתרחב, ועם הזמן לוקחות על עצמן יותר ויותר אחריות – תפעולית, ניהולית ושיווקית ועוד.. הקונדיטוריה כבר הפכה למפעל של ממש. כאמור, התוכנית מופעלת על ידי בית הספר ומורים ממשרד החינוך. חלק מהבנות עובדות בבוקר במסגרת שעות הלימודים ורוכשות כישורי חיים. עובדים על יזמות עסקית, שיווק, התארגנות ואחריות. חלק מהבנות עובדות אחר הצהריים בשכר. בחודש אדר למשל, היו לנו 10,000 הזמנות! אנשים טובים מהישוב ומחוצה לו רואים ערך גדול לרכוש מצרכים מהבנות, גם איכות גם שירות וגם נתינה, היעד הבא שלנו הוא הרחבת הקונדיטוריה למסעדה ואולם אירועים קטן שישרת את אנשי היישוב בפרט ואנשי גוש דולב-טלמונים בכלל. חלום שמתגשם!! בתחום פיתוח קול– הבנות לומדות, מקליטות את עצמן ומפיקות דיסקים. באישור הבנות אנחנו משתמשים בשירים שלהן מתוך הדיסקים כצלצול של בית הספר וכולם שומעים את זה, שולחים דיסקים למורים –אפשר לראות ממש איך זה משפר את הדימוי העצמי של הבנות. לפני שנה וחצי פתחנו נפחייה. לפני חנוכה ערכנו תערוכה של חנוכיות בגני התערוכה בתל-אביב. הבנות הגיעו ושיווקו את עצמן - סיפרו על החנוכייה ועל כל תהליך יצורה. חלק מהעבודות של התלמידות נמכרות ב-6,000 ש"ח! עריכת וידאו - בנות עורכות סרטים על חייהן, סרטי תדמית עבור האולפנה, קליפים עבור תושבים מהישוב. גם תחום הצילום התפתח נהדר והתלמידות אף משתתפות בתערוכות צילומים שונות. תחום עיצוב השיער שהתחיל מאוד קטן כבר יצא מחוץ לגבולות בית הספר. חלק מהתלמידות אף עובדות בשכר במספרות ואף אנשים מהיישוב מגיעים אלינו להסתפר. אנחנו מתפתחים לאט-לאט עם הזמן - רואים איך האופק מתרחב ומתפתח. כשאנחנו רואים שאנחנו עומדים בציפיות - עולים עוד שלב. עבור הבנות זה לא רק הנאה וכיף, אלא חיזוק תחושת המשמעות, כישורי חיים, ובניית בסיס מקצועי להמשך- האופק התעסוקתי. לאנשי הצוות - זה נותן סיפוק ומשמעות. הם מחוברים לזה ורואים איך משהו שהם אוהבים נולד, גדל ומתפתח הולך ואפילו רץ. אני מופתע כל פעם מחדש איך שוב ושוב מגיעים אלי אנשי צוות עם עוד ועוד רעיונות חדשים. הנושא השני הוא תכנית שלושת השלבים -תכנית עיצוב התנהגות. קבלת מרות וסמכות איננה הצד החזק של חלק מהבנות שמגיעות אלינו. כאמור לאחר טראומות, חלקן אחרי שנים ללא מסגרת לימודית, חלקן אף נפגעו בצורה זו או אחרת ולעיתים הפגיעה הצריכה אשפוזים פסיכיאטרי, בשלב מסוים הבנו שבעבודה עם הבנות לא ניתן להסתפק בקבלה והכלה בלי גבולות. לפני ארבע שנים ישבנו יחד, כל הצוות, ושאלנו את עצמנו איך מושכים את הבנות לכיוון חיובי? התוצאה הייתה תכנית שקראנו לה "משמעת מתוך משמעות - תכנית שלושת השלבים", התכנית מבוססת על פסיכולוגיה התנהגותית, מאוד סכמתית, מסודרת ועקבית, ובנויה על סולם הצרכים של מאסלו –"ממוגנות עד למשמעות" השלב הגבוה הוא שלב המשמעות- שלב ירוק, השלב הבינוני הוא שלב השייכות- שלב כתום והשלב הנמוך הוא שלב המוגנות- שלב אדום. הצבעים הם מעין רמזור. התכנית כולה בנויה על חיזוקים. בשלב הנמוך, שלב המוגנות- הצבע אדום. השוטר הפנימי של התלמידה לא כל כך מתפקד ולמעשה השוטר החיצוני, הצוות לוקח אחריות במקומה ומצמצם עבורה את תחומי האחריות. בשלב האמצעי - שלב השייכות – הצבע כתום. זה המצב הרגיל - בלי הגבלות מיוחדות ובלי הטבות מיוחדות. בשלב הגבוה – שלב המשמעות – הצבע ירוק. השוטר הפנימי של התלמידה כבר מתפקד היטב, היא כבר יכולה לקחת אחריות ו"לנהוג" בעצמה והמקום שלנו הצוות מצטמצם. בשלב הירוק יש לתלמידה המון הטבות וחיזוקים. יצרנו מדרג הטבות בכל מיני תחומים ויצקנו תוכן לתוך השלבים. לדוגמה: בשלב הירוק התלמידה מקבלת דמי כיס כפולים. רק תלמידות בשלב הירוק יכולות להיבחר ל"מועצת הציבור" ולקחת חלק בתכנון וקבלת החלטות, כי הבנות האלה מהוות דוגמה לבנות אחרות. טלפון נייד: בשלב האדום - אין טלפון נייד בכלל. בשלב הכתום – הבנות מקבלות את הטלפון הנייד שלהן בשעות מסוימות במשך היום. בשלב הירוק הבנות מקבלות בחזרה את הטלפון הנייד שלהן. המסר הוא שסומכים עליהן. טיולים: מי שנמצאת בשלב האדום לא עוזבת את שטח היישוב. זה לא עונש - אין עונשים. אנחנו אומרים מראש שאנחנו לא שומרים ומגנים עלייך כי לאור התנהגותך יש חשש ש"תעשי שטויות"- זה לא עונש, אנחנו כרגע רוצים להגן עלייך. זה שלב המוגנות. לשלב הירוק בלבד יש יציאה כיפית כל שבוע. עצם הדירוג יוצר תחושה - אתן המובילות של בית הספר- זה יוצר תנופה. אופק תעסוקתי: מי שנמצאת בשלב האדום לא עובדת בכלל. למי שנמצאת בשלב הכתום אפשר למצוא עבודות אבל רק בתחום היישוב ולא באופק התעסוקתי. מי שרוצה להשתלב באופק תעסוקתי חייבת להיות בשלב הירוק. כולן רוצות לעבוד ולהרוויח כסף וזה מעודד אותן להתאמץ ולהגיע לשלב הירוק. המעבר בין שלב לשלב מבוסס על עמידה רציפה בקריטריונים שבנינו, שהם בעינינו הכי חשובים ואותם אנחנו בודקים. במעבר מהשלב האדום לכתום התלמידה צריכה להיות חיובית במשך שלושה שבועות ברצף. בשלב זה, שבוע חיובי ברצף פירושו שמותר לה לצבור עד 7 מינוסים לכל היותר במהלך אותו שבוע, מתוך הקריטריונים שהגדרנו. מעבר מהשלב הכתום לירוק הרבה יותר קשה. הוא דורש שישה שבועות חיוביים ברצף. למי שנמצאת בשלב הירוק מותר לצבור לכל היותר 5 מינוסים. בשלב הירוק דורשים יותר. מי שנמצאת בשלב הירוק חייבת לתת מעצמה לכלל - עקרון הנתינה הוא עקרון מחייב. האחרות - לא חייבות. מי שרוצה לתרום - מוזמנת לעשות את זה, אבל היא לא חייבת. מעט מאוד בנות נמצאות בשלב האדום הרבה זמן. כשהתחלנו את התכנית, לפני ארבע שנים, הייתה קבוצה שלא הצליחה הרבה זמן לצאת מהשלב האדום, עד שבשלב מסוים הן הבינו שזה פשוט לא משתלם. יש טיול שנתי - הן לא יוצאות. ואז מתוך הבנה שפעם אחר פעם הן מפסידות, הן התחילו לצעוד קדימה ולאט לאט גם ההתנגדות שלהן התפוגגה. הן עובדות מאוד קשה כדי לעלות משלב לשלב. היום כמעט אין בנות שנמצאות יותר משלושה חודשים רצופים בשלב הנמוך. התכנית מתמקדת בחיזוקים חיוביים. מדי שבוע יש "כינוס שלושת השלבים". כל הבנות מתכנסות באולם, ושם כל העולות שלב מקבלות הודעה רשמית ופומבית על עליית שלב ו"יישר כוח" בפני כולן. זה אירוע שמח, מוענקת תעודה ומצלמים אותו ומעלים לטלוויזיה מקומית - כל הזמן עובדים על חיזוקים. לפני שנה וחצי תקשבנו את כל התכנית באמצעות אפליקציית "שלושת השלבים". את הקריטריונים שהגדרנו (קריטריונים שונים לבית הספר ולמשפחתון) הכנסנו לאפליקציה, כל אחד יכול להיכנס ולראות מהם הקריטריונים לפיהם אנחנו עובדים. לדוגמה: נכחתי בשיעור, השתדלתי ללמוד, הפקדתי את הנייד, השתתפתי בפעילות, הגעתי בזמן לשיעור, התייחסתי אל חברותי, התייחסתי לצוות, הופעה תקנית - הצוות בנה עשרה קריטריונים. באפליקציה יש סיכום שבועי לגבי כל שלב. אפשר לדעת מתוך האפליקציה מי נמצאת באיזה שלב, וכל אחת מהתלמידות יודעת איפה היא נמצאת. לכל אחת מהבנות יש קוד וכל אחת יכולה להיכנס עם הקוד שלה ולראות את המידע הנוגע אליה. בכל רגע כל אחת יכולה לראות באיזה שלב היא נמצאת, כמה זמן היא כבר נמצאת בשלב הזה, כמה נקודות היא צברה וכך היא יודעת כמה זמן עוד יש לה וכמה נקודות נדרשות ממנה כדי לעבור לשלב הבא. ירידת שלב נגרמת כתוצאה משבוע שלילי בשלב הראשון היא צונחת לתחילת ספירת השבועות ואם יש לה עוד שבוע שלילי - היא מוקפאת. בתקופת ההקפאה היא מתוגמלת כאילו ירדה שלב, אך זהו מסר ברור שכדאי לה לחזור חזרה למסלול כי אם היא לא עוברת את השבוע של ההקפאה היא יורדת שלב. כחלק מהתוכנית יצרנו מגוון של אירועים שיכולים להוסיף או להוריד נקודות "נקודת אור"- מה קורה אם תלמידה לא נכנסת במשך זמן מה לשיעורים ופתאום מחליטה ללמוד? בדרך כלל כולם מתלהבים ושמחים שהיא חזרה, טופחים על שכמה ומרוצים מאוד מהשינוי החיובי. בדרך הזאת אנחנו מחזקים התנהגות שלילית. ולמה? התלמידה שיושבת לידה, שהתמידה להגיע לשעורים לאורך התקופה כולה, מסיקה מכאן שאם רוצים לקבל את כל תשומת הלב והחיזוקים עדיף להתנהג בצורה שלילית. התלמידות מאוד חכמות ומבינות מיד כיצד ניתן להשיג את המרב והמיטב בדרך הקצרה ביותר. לעיתים גם עושות פיצולים בין הפנימייה לבית הספר הכול בהתאם לאינטרסים שלהן. שזה דבר מאוד טבעי והישרדותי. כאן קבעתי שאין פיצולים. יש פה מערכת מסודרת ומאורגנת וכדי לעלות שלב צריך לעבור את השלבים בפנימייה ובבית הספר. לכן החלטנו שעל התנהגות חיובית יוצאת דופן תוענק "נקודת אור". כלומר אם היו לך 7 נקודות שליליות - יהיו לך רק 6 וכד'. אפשר לצבור עד 3 נקודות אור כאלה במהלך שבוע. יש גם נקודות בונוס. למשל - מי שמתנדבת בשלב הירוק מקבלת עוד 2 נקודות בונוס. ויש גם אירוע חריג - מדובר באירוע קצה. הוא קשור לסמים, לאלימות מאוד קשה - שם יורדות 6 נקודות בבת אחת. יש קריטריונים לאירוע חריג, ועל פיהם נקבעת מידת החומרה של האירוע. מורה שנכח בזמן האירוע מדווח עליו והדברים מתעדכנים אוטומטית. הדיווחים מגיעים מכל באי בית הספר, כולל התלמידות, אנשי הצוות - סייעות, מורים, מדריכי חוגים - כולם מדווחים באופן שוטף. כל הדיווחים האלה נכנסים לתוך תיק אישי של כל תלמידה. כדי לחבר את התלמידות לתהליך, הכנסנו הרבה מרכיבים שבהם הבנות פעילות. למשל: כל תלמידה כותבת משוב שבועי אישי. כתיבת משוב מקנה אוטומטית נקודה חיובית. בתוך המשוב כל אחת כותבת גם מה היא לוקחת על עצמה השבוע. אם היא עומדת במה שהיא לקחה על עצמה - היא מקבלת עוד נקודה. כמנהל אני לומד המון מהדיווחים על כל תלמידה, על כל כיתה, על כל שכבה. אפשר לראות כך את המורכבות של כל כיתה וכך גם ניתן למקד את הטיפול. המידע הזמין גרם לנו גם להזין דרך האפליקציה את התעודות,. והכל נעשה בתוך המערכת. התעודה מחוברת גם לשלושת השלבים. ומופיעה בתוכה באיזה שלב התלמידה נמצאת. כך בעצם יצרנו לכל תלמידה יש תיק אישי וכל תלמידה יכולה לראות את דרך הקוד האישי את נקודות אור, התנדבות, אירועי קצה, דיווחים שוטפים, לוחות מבחנים, הודעות מנהל ומחנך ועוד.. יש לנו מונח שנקרא "תלמידה שקופה". אחת לשלושה חודשים אנחנו מעבירים פתק בין כל אנשי הצוות, והם מתבקשים לכתוב עד שלושה שמות של תלמידות שאותו איש צוות מאמין שהוא מהווה עבורן דמות משמעותית, "מבוגר מצמיח". מי מהבנות שלא מופיעה בכלל ברשימה של אנשי הצוות. נקראת תלמידה שקופה. להן אנחנו מצמידים "מבוגר מצמיח מלאכותי". כך דואגים לזה שלכל תלמידה תהיה כתובת, שיהיה מישהו שיקדיש לה יותר תשומת לב, עד שבסבב הבא השם שלה יופיע. אותה תלמידה לא יודעת שהיא "תלמידה שקופה", אבל אנחנו, שיודעים, דואגים להתייחס אליה במודע, לחזק אותה ולהצמיח אותה. ניסיונות לנתח מהו הפרופיל של תלמידה שקופה העלה - שאין פרופיל כזה. אלה יכולות להיות תלמידות ותיקות, צעירות, ממוצא כזה או אחר, שקטות, רועשות - אין פרופיל. עצם איסוף השמות, ניתוח התמונה והעברת המידע אל המחנכת - זה כבר מצמיח. כבר נותנים יותר את הדעת על כל אחת מהבנות והצוות ער יותר ובוחן את עצמו כל הזמן את בנוגע לאחריות שלו על תלמידותיו. התוכנית גם מאפשרת לבצע משוב למורים בהתאם לדיווחים שלהם, וכך אפשר לפנות לכל מורה ולברר לפי הקריטריונים את פשר דיווחיו וללמוד המון מהנעשה בתוך הכיתה. הדיווח עצמו מייצר תקשורת, ומעקב רצוף אחרי מה שקורה בכיתה. גם ההורים קיבלו קוד לאפליקציה אך הורה יכול להסתכל רק על דברים חיוביים: השלב בו נמצאת, נקודות אור, התנדבות, לוח מבחנים. ובנוסף להורים יש "חייכנים" ובזמן חופשות שבת הורים שדיווחו על התנהגות חיובית יזכו את ביתם בנקודות חיוביות בתוכנית. התוכנה קיימת, הכול קיים - השימוש הוא פיתוח שלנו. רכז תקשוב מנהל את המערכת. כל בית ספר יכול לאמץ את האפליקציה. וכמובן א להתאים את התוכנית לצרכיו. הבנות מגיעות אלינו מכל רחבי הארץ דרך משרד הרווחה, לרוב בהפניות של עו"ס נערות או פקידות סעד. מדובר על נערות בעלות אינטליגנציה תקינה. יתכן מאוד שבמציאות אחרת הייתה משנה לחלוטין את מסלול חייהן. תהליך הקליטה נמשך כחודשיים. לרוב בתחילת הדרך יש קשיי הסתגלותי, אך על פי רוב לאחר מספר חודשים הופכת להיות חלק מהמשפחה ואחוזי הנשירה שלנו נמוכים במיוחד!. אנחנו דואגים להשיב להן את האחריות האישית, את קבלת סמכות והמרות, את אותן חוויות הצלחה. כך לשפר את הביטחון ואת הדימוי העצמי שלהן. זה לא פשוט, זה תהליך, ישנן נפילות - אבל כשמאמינים זה מצליח! אחוזי השילוב הבוגרות שלנו בשירות הלאומי ובצבא נושקים ל-100%. גם ליווי הבוגרות שלנו מקבל מקום של כבוד, יצרנו רכזת בוגרות היא זו ששומרת על קשר רצוף ועקבי איתן דואגת לכל מחסורן, יוזמת מפגשים והרצאות.. בין הבוגרות שלנו יש עורכות דין, מורות, עוסיות, קצינות משטרה מפקחות, מרצות, רואות חשבון ועוד.. תלמידות שאינן מסוגלות לחזור לביתן משולבות בדירות בוגרות בהם מוענקת להן רשת בטחון מקיפה ומותאמת לצרכים האישיים. בלימודים משקיעים המון. כל בוקר משמונה עד שלוש-ארבע הן בלימודים. עם זאת במטרות האולפנה לא מופיעה תעודת בגרות, הבגרות היא אמצעי ולא מטרה! אין ספק שמדובר באמצעי חשוב שיכול לפתח ולשפר משמעותית את הדימוי והביטחון שלהן ואף לפתוח בפניהן דלתות לעתיד מוצלח יותר, אך החשוב מכל זו התחושה שהן יכולות שהן שוות זו גם הסיבה שאני משתדל כל הזמן ליצור חיבורים לאוכלוסיות נורמטיביות: מסיבות ראש חודש ביחד עם אולפנות אחרות, התנדבות שבועית קבועה בגני ילדים ובבתי אבות, מסע למסע לפולין, הפעלת שוק פורים יישובי, הדרכה בקייטנות וכו' הקהילה בדולב שותפה פעילה ביותר בנעשה באולפנה ורואה בכך שליחות. זה לא שאין התנגדות, קשיים או תלונות כדוגמת לבוש לא צנוע, שפה לא נקייה, לעיתים אף גניבות אך כשמסתכלים על התמונה הכוללת אין ספק שמה שאנו לומדים ומקבלים מהבנות גדול לאין ערוך מהנתינה שלנו. יש כמובן גם הרבה רגעים כואבים. סיפורים אישיים, מחלות, אובדן, מפגשים לא נעימים עם בני משפחה - אירועים מטלטלים. אנחנו תמיד שם בשבילן ומלווים אותן בכל מצב. מנסים ללמד אותן שמשבר הוא אחד החלקים המרכזיים והמשמעותיים ביותר בחיים, זה מקום שהם מתייחסים אליו נכון צומחים ממנו. הכישלונות שלנו הן המדרגות להצלחה! אירועי קצה לצערנו קיימים לא מעט, אך מי שעובד באולפנה חייב להיות אופטימי, אי אפשר אחרת. מאמינים תמיד שאפשר לתקן - עם הרבה ענווה וצניעות. אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו - מנכשים את העשבים ומסירים את המכשולים. אך מי שעושה את הדרך אלו הבנות עצמן. את כל התפיסה החינוכית בנינו תוך כדי ניסוי וטעייה בתיאום עם הבנות והצוות. כל שנה עוד נדבך השנה למשל הקמנו צוות שכותב ספרי לימוד ברמה מאוד גבוהה. מעגלי התמיכה בצוות מגוונים וכוללים השתלמות צוות גמישה שמעבירים אותה אנשי הצוות עצמם. כל פעם מישהו אחר מתוך הצוות מרצה. בדרך כלל סביב אנשים סיפורים אישיים מסתבר שלכל אחד יש סיפור גבורה אישי, ברמה כזאת או אחרת. כגון: סיפור חזרה אישית בתשובה, תרומת אברים, סיפור אובדן אישי, סיפורי גבורה שונים: זה מרתק, זה מחבר, זה עוצמתי מאוד. כולם רוצים לפתוח את הלב - זה ממש מרפא. אחרי שהמורה שיתף וסיפר על עצמו דברים אישיים כולנו מסתכלים עליו אחרת. זה מחדד את הרגישות בהתבוננות גם על עצמנו גם על חברנו לצוות וכמובן גם על התלמידות היקרות שלנו - שעברו דברים מורכבים בחיים. המורים הופכים להיות ערים יותר לפרטים, רגישים יותר לכל אחת, לרקע שלה, לסיפור האישי שלה. אמנם זה דורש רמה גבוהה מאוד של אמון בתוך הצוות, אלא שבצוות שלנו הגענו למידת פתיחות כזאת שכולם מרגישים שם כמו משפחה. אין כמעט תחלופה של הצוות - אף אחד לא עוזב. ויחד עם זאת כיוון שגדלנו, מצטרפים אנשי צוות חדשים וחדר המורים מאוד מגוון. המסר של אילן ביטון לאנשי חינוך באשר הם הוא: אמונה באדם, אמונה בחינוך, מתן הזדמנות מעבר לסטיגמות, באפשרותנו לשנות. אומר אילן: במקום שבו עומד בעל תשובה - צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד. כי הכוח של מי שהיה במקומות הכי נמוכים, הצליח לשרוד שם, ולנתב את האנרגיות האלה למקומות חיוביים מעיד על יכולות ותעצומות רוח אדירות. תלמידה כזאת שיש בתוכה הר געש - כשמנתבים את הר הגעש הזה למקום חיובי, האנרגיות שיש בה, העוצמות החיוביות שיוצאות ממנה הן עוצמות שלא קיימות באנשים מן השורה. "כל עוד הנר דולק ניתן לתקן". אך צריך לזכור מדובר בתהליך איתי ממושך רווי קשיים נפילות וכשלונות. מרתון שמטרתו של תיקון אדם תיקון עולם ובעצם תיקון עולמות כי אנו תקווה שדרך הבת נשפיע ונצליח לתקן גם את עצמנו וגם על דור ההמשך- משפחתן שלהן! כשבאמת מאמינים מבפנים שאפשר להשפיע ולשנות - השמים הם לא הגבול – הרבה מעבר לכך...

 
 
סקרים
פינת זה"ב
כתבות ופרסומים
מרחבי כיתות
תחומי דעת
הודעות
תוכנית חברתית
לזכרם
דמות מופת
אקטואליה
למידה בשעת חירום