יום ש', יז’ בתמוז תשע”ט
דף הבית דבר המנהל פרסים יצירת קשר
המתן. בטעינה...

הכתבה התפרסמה בעלון פנימה לקריאה בפורמט pdf - יערה שילה אולפנת דולב.pdf מחנכת מלידה. מחקרים מוכיחים שמסגרת הולמת בגיל הרך קריטית להתפתחות הילד, ובכל זאת 77 אחוזים מילדי ישראל שוהים במסגרות לא מפוקחות. יערה שילה, שלא החזיקה מעמד במסגרות חינוכיות כמעט עד סוף התיכון, נאבקת להפוך את מעונות היום משמרטף לאומי למוסד חינוכי. כך, היא מאמינה, תימנע כניסת הילד הבא למעגל המצוקה ”הייתי ילדה בסיכון, ואני יודעת כמה חשוב לצאת ממעגל המצוקה הזה”. זו אולי תמצית חייה של יערה שילה )44 .) שילה, שנולדה למשפחה קשת יום, בבית שבו החשמל והמים היו יותר מנותקים ממחוברים, שהועפה מכל מסגרת לימודים עד כיתה י', בחרה באומץ לטפס מעל המשוכות שהחיים זימנו לה ולהצטרף ל”חבר'ה הטובים”, כהגדרתה. ”אני הצלחתי לצאת מהמקום הזה, אבל אין ערובה שילדים אחרים יוכלו לעשות זאת. לא לכולם יש כוחות. מלידה 60 | פנימה תמוז תשע"ו | 61 אנחנו כמדינה צריכים לקחת אחריות על הילדים”. וכשהיא אומרת מדינה, היא לא מעבירה את הכדור הלאה, אלא פועלת במלוא המרץ להביא את השינוי בעצמה, כפי שתיווכחו בהמשך. שילה, אם לארבעה, מלאת שמחה וחיּות. קשה לנחש שמאחורי המרץ הבלתי נדלה, נמצא סיפור התמודדות לא פשוט. משפטיה מתובלים באין סוף סיפורים שממחישים את החוכמה שרכשה בעמל, וכמעט בלי יוצא מהכלל – הם מסתיימים בצחוק משחרר. אחד מזיכרונות הילדות הקשים שלה הוא המחסור. ”אכלנו לחם ומרגרינה. ארוחת הצהריים אוחרה, ארוחת הערב הוקדמה, וכך חסכנו ארוחה אחת. לא מספיק שבבית היה חוסר, גם בבית הספר סבלנו. לא יכולתי להשתתף בפעולות העשרה, כי אבא לא יכול היה לשלם. בית הספר זכור לי כתקופה סיוטית. הייתי יותר מחוץ לכיתה מאשר בתוכה”. זאת למרות ששילה מתארת את עצמה כילדה חכמה ובעלת יכולות, ומבדקים שעברה הביאו אותה לקורס מחוננים בבית הספר פלך. אך המציאות בבית לא אפשרה לה להתרכז בלימודים. אביה היה אלכוהוליסט שחלה בהיותה ילדה, ואמה שטיפלה בו כמעט בלי אמצעים, לא יכלו להעניק לה את התמיכה ואת הליווי להתפתחות תקינה בלימודים. עם כל זאת חשוב לה מאוד לא לפגוע בכבוד ההורים. ”יש לי הכרת הטוב כלפיהם, הם הביאו אותי לעולם, ומגיע להם על זה המון. אין לי כעס עליהם”. איך הצלחת לנקות את הפינה הזאת בלב? ”החזרתי את ההורים לחיים שלי ולמדתי לקבל את מה שהיה. למדתי להבין שהם עשו מה שהם ידעו. הם בעצמם היו צריכים לשרוד. זה לקח זמן. בהתחלה כעסתי עליהם ועל המערכת, איך הם גידלו אותנו כך ואיך לא הוציאו אותנו מהבית. אבל אחר כך מצאתי נקודת אור: הקשר המשמעותי שהיה לי עם סבתא שלי, סבתא מזל. כל מה שאני - זה בזכותה. היא לימדה אותי המון והייתה עוגן בשבילי. ניקתה לי את הראש מכינים, דאגה שיהיה אוכל, שנבוא אליה בחגים. היא וסבא היו מאוד נוכחים בחיי”. במקרה הטוב תהיי משרתת בכיתה ט', בעזרת עליית הנוער, התקבלה לאולפנת צפירה. המרחק המנטלי בין מה שהכירה למה שהיה באולפנה הלם בה. ”היה לי מאוד קשה שם. הגעתי מבית מסורתי, קידוש בליל שבת וטלוויזיה. פתאום אולפנה עם פנימייה – הפער היה גדול. באחד הימים הקשים אמר לי מנהל האולפנה: ’במקרה הטוב, תצא ממך משרתת'. עד היום אני זוכרת בכאב את האמירה הזאת. המשפט הזה היה תמריץ להתפתחות שלי. נשבעתי שאוכיח לו שהוא טעה”. לאחר שנים, בבגרותה, יצרה שילה קשר עם אותו מנהל ושאלה איך יכול היה לפגוע בה כך. הוא התנצל ואמר שאינו זוכר. בסוף השנה נזרקה מהאולפנה על רקע בעיות לימודיות ועברה לבית הספר אמי”ת בפתח תקווה. ”לא היו לי הרגלי למידה ולא היה מי שיתפוס אותי וילמד אותי איך לומדים”. עם השנים, רק לקראת לימודיה לתואר באוניברסיטה העברית, אובחנה שילה כדיסלקטית עם בעיית קשב. בימי בית הספר, לא היה מי שישים לכך לב. באמי”ת לא נכנסה לשיעורים כמעט בכלל, ”עשיתי מה שבא לי והעיפו אותי על התנהגות”. בשלב הזה התייאשה ממוסדות הלימוד והחליטה לצאת לעבוד. ”כדי לעבוד בגיל הזה במקום ללמוד, צריך היה לקבל אישור מקצין ביקור סדיר. נסעתי אליו לירושלים, הוא ישב איתי שעות ושכנע אותי לתת עוד הזדמנות אחרונה ללימודים. הוא הפנה אותי לאולפנת דולב והציל לי את החיים. עד היום אני מחפשת אותו כדי להודות לו”. שילה ואמה נסעו באוטובוס למקום שנראה היה להן בסוף העולם. השקט והשלווה, נוף ההרים והנוף האנושי שכנעו את שילה להישאר. מאז חלה התפנית בחייה. האמון שקיבלה מהצוות החינוכי והמשפחה המאמצת, שבה הייתה כבת בית, העלו אותה על דרך המלך. ”באולפנה נוצרו קשרים מאוד משמעותיים שמלווים אותי עד היום. משפחת שלוסברג המדהימה, משפחתי המאמצת, הראתה לי מודל של משפחתיות נכונה. יכולתי לבוא אליהם מתי שרציתי, הם עודדו אותי והאמינו בי. ומי שעד היום היא האימא המאמצת שלי, מיקי מילר-מנדלסון, הייתה אז העובדת הסוציאלית. אין מילים לתאר את מה שהיא בשבילי. ”בכיתה י”א החלטתי שאני עוברת לצד של ’הטובים', התחלתי ללמוד ברצינות, השלמתי בגרויות. התעקשתי על שירות לאומי במקום איכותי כמו בקריית שמונה. כשהרב צפניה דרורי שמע שאני מאולפנת דולב והיסס אם לקבל אותי לשירות, נסעתי עד אליו וביקשתי ריאיון קבלה. הרב העריך את הנחישות ואת המאמץ שעשיתי וקיבל אותי”. הרב דרורי קיבל את שילה לשירות לאומי ובהמשך דאג לה כשהשלימה בגרויות בתל חי, ערב לה בכניסתה למכללת אפרתה ואף השיא אותה לבחיר לבה תחת החופה. מי שבקושי סיימה שתים עשרה שנות לימוד, הספיקה במהלך השנים לגרוף שני תארים שניים, ללמוד בחממת באחד הימים הקשים אמר לי מנהל האולפנה: ”במקרה הטוב, תצא ממך משרתת”. עד היום אני זוכרת בכאב את האמירה הזאת. נשבעתי שאוכיח לו שהוא טעה הכרת הטוב כלפי ההורים. בחתונתה עם הוריה המאמצים; למעלה: עם אמּה החליטה להצטרף ל"חבר'ה הטובים". שילה במכללה 62 | פנימה תמוז תשע"ו | 63 נבט למחקר בתחום ילדים בסיכון באוניברסיטה העברית, ולשעוט לעבר הדוקטורט באוניברסיטת בן גוריון. כוחן של החלטות. מה הכוח שמניע אותך? ”אני מאוד אוהבת את הציטוט של הנרייטה סולד ומשתדלת לחיות על פיו: ’חלום חלומות נשגבים ותרגמם למעשה'. מי שרוצה לשנות – שיקום ויעשה. אפשר לפעול לאט, אפשר לפעול בשלבים, לפי תכניות לטווח רחוק, לא לעשות הכול באותו יום, אבל פשוט לעשות. ”עוד דבר שנותן לי את הכוח להתקדם הוא האמונה שהקדוש ברוך הוא שומר על כל בריותיו. בהסכם בינינו, אני מבקשת הזדמנויות והוא עוזר לי לממש אותן. עד עכשיו, העסק עובד לא רע”, היא אומרת בחיוך. ”וכמובן שהאופטימיות והאמונה בטוב שינצח דוחפות אותי קדימה”. שמרטף לאומי אחרי שנות עבודה רבות בתחום הגיל הרך, החל מסייעת בגנים, דרך היותה גננת, מפקחת ומרצה במכללה, היא הבינה שהחלום שלה הוא לשנות את מצב מסגרות החינוך לגיל הרך בישראל. ”בשנים האחרונות יש עלייה במספר הילדים שמגיעים למצב של סיכון. היום רוב הילדים לא גדלים בבית אלא במסגרות לפחות עד ארבע אחר הצהריים, לכן המסגרות חייבות להיות איכותיות. כאשר רק 23 אחוזים נמצאים במסגרת מפוקחת, וגם שם – לא הכול נאכף, אפשר לחבר את הנתונים ולהסיק מסקנות. אין לי בסיס מחקרי, אבל ילד שלא נמצא במסגרת מיטבית ברוב שעות היום, יכול לגדול לילד שנושר ולילד בסיכון. זה מתחיל בגיל הרך ובגיל ארבע עשרה קשה כבר לתקן”. מתי נולד החלום הזה? ”כשהייתי מדריכה במעונות ראיתי מנהלות מעון מוכשרות מאוד, בעלות יכולות גבוהות, אבל חסרות הכשרה אקדמית. מבחינת היכולות שלהן הן היו כמה רמות מעליי, אבל בכל זאת הן היו במצוקה שנבעה מחוסר ידע. אני מאמינה מאוד בלימודים, לכן התעקשתי ללמוד. מכאן גם נולד הרעיון להקים תכנית אקדמית להכשרת מנהלות מעונות. לפני חמש שנים נפתחה התכנית עם ארבע עשרה סטודנטיות במכללת אפרתה, שהייתה חלוצה בתחום. היום יש ארבעים וחמש סטודנטיות. ”ממוצע הגילים של הסטודנטיות אצלי הוא בסביבות ארבעים. רובן באות ללמוד במוסד אקדמי לראשונה. במעונות עובדות בדרך כלל נשים בלי הכשרה, יש פעמים שאני מוצאת את עצמי דומעת או לא יכולה לתפקד כי משהו החזיר אותי אחורה. אם אראה ילד שמגיע לגן בלי אוכל, לעתים אגיב בלי פרופורציה ואשלח למשפחה משלוח מהסופר עלייה באחוז הילדים שמגיעים למצבי סיכון צילום: אילוסטרציה 64 | פנימה תמוז תשע"ו חלקן התגלגלו לתפקיד והגיעו אליו לא מלכתחילה. גם מנהלות. התכנית הזאת פותחת להן פתח משמעותי להתקדם בעולם האקדמי. הקמתי את התכנית למען ילדי ישראל, ובלי להתכוון נוצר גם ערך מוסף של העצמת נשים”. שילה מוסיפה: ”התכנית נפתחה מתוך רצון לתת ידע למנהלות, אבל למעשה הפכה גם לקבוצת תמיכה. בשנה הראשונה העלו הסטודנטיות קשיים מההתנהלות במעון, בשנה השנייה סטודנטיות אחרות התלוננו על אותם קשיים, ובשנה השלישית, כששוב עלו אותם דברים, הבנתי שיש כאן דבר שמצריך בדיקה. זאת הייתה זעקה”. בעקבות הצרכים שעלו מן השטח ועם התגברות המודעות הציבורית להשקעה בגיל הרך, החלה להתגבש לפני שנה הקואליציה לחינוך מלידה, כשהיא מאגדת תחתיה עשרות גורמים: מפעילי המעונות בכל המגזרים, מטפלות, מנהלות מעונות, פורום ועדי ההורים היישוביים, ארגון ’בטרם' וארגונים אקדמיים. הפעילות של מאות הפעילים ונציגי הארגונים נעשית בהתנדבות מלאה. ריכוז הפעילות נעשה באמצעות ארגון ’אנו' )קהילה דיגיטלית המובילה מאבקים חברתיים, ת”צ( ובשותפות עם קרן ברנרד ון ליר”. מהי המטרה של הקואליציה לחינוך מלידה? ”רוב הילדים מתחת לגיל שלוש נמצאים במסגרת חוץ-ביתית. הבעיה מתחילה כשהמעון לא נתפס כמוסד חינוכי, אלא כשמרטף הלאומי שהממשלה הקימה כדי לאפשר לאימהות לעבוד. לכן המעונות כפופים למשרד הכלכלה ולא למשרד החינוך. הבעיה היא לא רק במיקוד באימהות העובדות במקום בילד, אלא גם בעובדה שבמעונות עצמם נמצאים רק 23 אחוזים מכלל הילדים במדינה. כל השאר נמצאים במסגרות פרטיות או פיראטיות, בהחלט לא מפוקחות. ”הגיל הרך הוא שלב קריטי בחייו של הילד”, אומרת שילה, ”בתקופה הזאת מתעצבות ומתפתחות יכולותיו השכליות והחברתיות. מחקרים מצביעים על כך שמערכות יחסים יציבות, בטוחות ומגרות הן קריטיות להתפתחות הילד, ומנגד עלולים להיווצר פערים בהעדר טיפול נכון בשלב זה, פערים שיהיה קשה לגשר עליהם בשלבים מאוחרים יותר בחיים. המטרה של הקואליציה היא להביא לשינוי חשיבתי, להעביר את המיקוד מהתעסוקה של האם אל הילד, ולאחר מכן להביא לשינוי מעשי, הכולל העברת הפיקוח והטיפול במעונות היום ממשרד הכלכלה למשרד החינוך”. העברת המעונות תחת חסות משרד החינוך היא רק צעד ראשון בחזון של הקואליציה. אחריו שילה צופה גידול במספר המעונות, כדי שאפשר יהיה לקבל את עשרות אלפי ילדים אשר שוהים בהעדר טיפול נכון בגיל הרך עלולים להיווצר פערים שיהיה קשה לגשר עליהם בשלבים מאוחרים יותר בחיים. המטרה של הקואליציה היא להביא לשינוי מתוך הבנה שמדובר במוסד חינוכי יערה שילה לא לבד במאבק לשיפור מצבם של מעונות היום לגיל הרך. אחד השותפים הבולטים בעשייה הפרלמנטרית בתחום הוא חבר הכנסת פרופ' מנואל טרכטנברג. טרכטנברג, שבקורות חייו העמוסים תראו בין היתר את היותו כלכלן ויושב ראש הוועדה לתכנון ולתקצוב המועצה להשכלה גבוהה, מניף בשנים האחרונות דווקא את הדגל לקידום הגיל הרך. לפני חמש השנים, בזמן מחאת האוהלים, הוא מונה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו לעמוד בראש הוועדה לשינוי חברתי- כלכלי, המוכרת יותר בשם ועדת טרכטנברג. במסגרתה הציע פתרונות למצוקת יוקר המחייה בישראל. ח”כ טרכטנברג, מפתיע שכלכלן עוסק במעונות יום. איך זה קרה? ”אחד הדברים המרכזיים שקרו בעקבות הוועדה לשינוי חברתי- כלכלי הוא חקיקת חוק חינוך חובה לגיל שלוש-ארבע והקמת גני הילדים לאחריו. מאז אני מעורב בתחום הזה, וכעת אני יושב ראש השדולה לגיל הרך בכנסת”. מתוך בחינה מדוקדקת והיכרות עם השטח אומר טרכטנברג שמצב הגיל הרך כיום בכי רע. ”מדינת ישראל לא לוקחת אחריות על הילדים מגיל לידה ועד גיל שלוש. רוב הילדים לא נמצאים במעונות מוכרים על ידי משרד הכלכלה, וגם מה שקורה במעונות המפוקחים הוא בעירבון מוגבל מבחינת התכנים והכשרת הצוותים. היום כבר יודעים שמה שקורה לילד בגיל הזה קובע את עתידו מבחינת התפתחותו הקוגניטיבית, הרגשית והחברתית. לכן המדינה צריכה להשקיע הרבה בגילים האלו, למנוע בעיות עתידיות, לזהות בעיות שכבר קיימות ולטפל בהן כל עוד הן קטנות”. במה תלויה הצלחת המהלך להעביר את האחריות למעונות ממשרד הכלכלה למשרד החינוך? ”הצלחת המהלך תלויה בסופו של דבר בהתגייסות ההורים. יש כשני מיליון הורים לילדים מגיל לידה ועד שש, זה ציבור אדיר מכל המגזרים. אני מוביל את המאבק בכנסת, אבל לבד לא אוכל לעשות זאת, אני צריך את גיבוי ההורים. אם בכל רחבי הארץ תהיה דרישה וזעקה שתישמע בכנסת, נצליח. כעת יש שעת כושר”. יש מתנגדים למהלך שאתם מציעים? ”אין שר שנלחם על הטריטוריה של הגיל הרך ואין גורם שמתנגד. למעשה אין שום אינטרס נגדי שמונע את המהלך. הסיבה שהוא לא קרה עד כה היא חוסר תשומת לב שלטונית, עסוקים בדברים אחרים ונוח להשאיר את המצב כמו שהוא. לכן אם תקום זעקה של ההורים זה יקרה”. הורים, להתעורר! מנהלות מעון מוכשרות, אך חסרות הכשרה אקדמית צילום: ויקיפדיה ח"כ פרופ' מנואל טרכטנברג זעקה שעולה מהשטח. מחאת מעונות היום 66 | פנימה תמוז תשע"ו | 67 במעונות לא מפוקחים ולא בטיחותיים. ”יש צורך לבחון מחדש את כלל המערכת ולהביא להתמקצעות המנהלות ועובדות המעון, מתוך הבנה שמדובר במוסד חינוכי, למען עתיד ילדינו”. אילו השלכות נוספות יש לכך שמעונות היום נמצאים תחת אחריותו של משרד הכלכלה? ”משרד הכלכלה לא ערוך להתמודד עם מה שכרוך בטיפול בגיל הרך. זה משפיע על מעמדן ועל הכשרתן של המטפלות, שגם כך נמצאות בעומס רב. תנאי העבודה קשים, תנאי השכר ירודים ואין אופק מקצועי. כל אלו מביאים לזילות המקצוע ולרמה מקצועית ירודה. זה גורר תחלופה מהירה ובריחת כוח אדם איכותי. בנוסף לכך המעבר למשרד החינוך יביא לצמצום פערים בחברה, ולנקודת התחלה שווה יותר לכל הילדים”. הארגונים השונים תכננו להשבית את מעונות היום בתחילת שנת הלימודים הבאה. המחשבה על מאות אלפי אימהות שלא יוכלו לצאת לעבודה בגלל השביתה הובילה את הממשלה להעביר יותר ממאה מיליון שקלים לשיפור מצב המעונות. לטענת שילה, כספים אלו לא יועילו בצורה משמעותית. ”כרגע אין שביתה, אבל תהיה מחאת קיץ ענקית, שמטרתה תהיה להעניק תנאים טובים יותר לצוותים, לדאוג להכשרות, לבניית מעונות תקינים, כדי לאפשר לילדים נוספים לשהות בהם. ל‐77 אחוזים מהילדים אין נגישות למסגרת מפוקחת ומוסדרת”. מציאותית בכיכר החתולות לקראת סיום, אני שואלת את שילה אם יש רגעים בהווה שבהם היא מרגישה נפילות בגלל העבר. ”בטח”, היא עונה, ”יש פעמים שאני מוצאת את עצמי דומעת או לא יכולה לתפקד כי משהו החזיר אותי אחורה. אם אראה ילד שמגיע לגן בלי אוכל, לעתים אגיב בלי פרופורציה ואשלח למשפחה משלוח מהסופר, בלי לחשוב אם זה נכון או לא”. היא מוסיפה: ”כשהקמתי את הקואליציה צחקו עליי שאני לא מציאותית. ואני אומרת שאם הייתי מציאותית – הייתי בכיכר החתולות. ילד לא בוחר איפה להיוולד, אבל הוא בוחר איך להתייחס למקום שבו הוא נולד. את ההווה אני יכולה לעשות טוב, ואני עושה בו את המקסימום”. מה הנקודה הכי משמעותית שאת לוקחת ממה שעברת? ”להתמיד עם הרצון. אם את רוצה משהו, פשוט תתמידי. לפעמים זה ייקח רגע, לפעמים זה ייקח שנים, אבל אם תרצי מאוד ותתמידי ברצון, תוכלי להשיג כמעט הכול”. מאחדים את כל המגזרים. חברי הקואליציה לחינוך משרד הכלכלה לא ערוך להתמודד עם מה שכרוך בטיפול בגיל הרך. זה משפיע על מעמדן ועל הכשרתן של המטפלות "הכי עמוקה, הכי מרגשת... הדס מאירה לי את הלב" עדן הראל "אני מאוד אוהבת את השירים ואת השירה של הדס. היא ממש נוגעת פנימה בתחנות החיים... מרגש ביותר

 
 
סקרים
פינת זה"ב
כתבות ופרסומים
מרחבי כיתות
תחומי דעת
הודעות
תוכנית חברתית
לזכרם
דמות מופת
אקטואליה
למידה בשעת חירום